למה אנו מכניסים את הנורות שלנו ל”מבחני עינויים”?
בואו נהיה כנים: חדרי האמבטיה הם סיוט עבור מוצרים אלקטרוניים. בין האדים שנוצרים מהמקלחות לבין הקור הפתאומי שנוצר כשפותחים את החלון, יש תמיד סביבה של שינויים תמידיים בטמפרטורה ולחות גבוהה. סביבה כזו פוגעת בחיבורים החשמליים של הנורות.
אנו לא רוצים לנחש האם הנורה תחזיק מעמד. לכן, במקום לקוות לטוב, אנו מנסים לשבור אותה. אנו מכניסים את הנורות לתאי בדיקה עם לחות גבוהה, ומעריכים את עמידותן עד שהן נהרסות – הרבה לפני שהן יוצאות מהמפעל.
המאבק נגד האדים
הבעיה עם האדים היא שהם מוצאים דרך לחדור לכל סדק קטן במארז הנורה. כשהלחות מגיעה לקצוות החשמליים, עלולים להיווצר קצרים או תופעות של ניצוצות בנורה.
כדי למנוע זאת, אנו מעריכים את עמידות הנורות בתנאי לחות גבוהה. זה יוצר לחץ עצום על החיבורים החשמליים ועל החיבורים בין הקוורץ למתכת. אם החיבורים עלולים להישבר, אנו רוצים שזה יקרה במעבדה שלנו, ולא בחדר האמבטיה של הלקוח.
בחירת החומרים הנכונים
אנו משתמשים בזכוכית קוורץ איכותית ובחומרי הדבקה שעמידים לטמפרטורות גבוהות, כדי שהחלקים הפנימיים של הנורה יישארו יבשים. אך אנו לא סומכים רק על המפרטים הטכניים. אנו בודקים גם את רמת החמצון של החלקים הפנימיים של הנורה, ואת רמת השחיקה של החיבורים החשמליים במהלך הבדיקות.
אם הנורה מסוגלת לעמוד ב-500 שעות של תנאי לחות גבוהה, אפשר להיות רגועים – סביר שהיא לא תגרום לבעיות תוך שישה חודשים.
החלק הקשה: חיבורים צפופים לעומת חיבורים גמישים
ניתן לחשוב שהפתרון הוא פשוט ליצור חיבורים צפופים ככל האפשר. אך יש בעיה – הקוורץ מתרחב כשהוא מתחמם. אם ניצור חיבורים צפופים מדי, הזכוכית עלולה להישבר תחת הלחץ. זו בעיה שצריך לפתור בזהירות. אנו משקיעים הרבה זמן בכיוון הנכון של החיבורים, כדי שהנורה תוכל להישאר יבשה, אך עדיין תוכל להתמודד עם שינויי הטמפרטורה.
כך אנו מקבלים נורה שיכולה לעמוד בתנאי הלחות הקיצוניים, מבלי שהזכוכית תישבר. אנו שמחים לשתף את נתוני הבדיקות שלנו. בסופו של דבר, דיבור על “איכות” אינו משמעותי עד שרואים את שיעורי הכישלון בתנאי לחות גבוהה.