אל תאפשרו לחוטי החימום של המחממים האינפרא-אדומים להישרף
כנראה ראיתם את הדירוג IP55 על הרבה מחממים אינפרא-אדומים. על הנייר, זה אומר שהם יכולים לעמוד בפני אבק וכמויות קטנות של מים. אבל הבעיה האמיתית היא החום העצום שנוצר. כשמחברים את חוטי החימום של מחמם אינפרא-אדום, יש נקודה אחת שתמיד עלולה להיפגע – המקום בו החוטים נפגשים עם רכיב החימום. אם האטימה באזור זה אינה תקינה, החום לא נשאר במקומו. הוא עולה בחזרה לאורך החוטים, וכך הבידוד שלהם נהרס. וכשהבידוד נהרס, נוצר מעגל קצר. זו לא דרך טובה להתחיל את היום…
האמת לגבי האטימה
הרבה מחממים זולים משתמשים רק בסיליקון או בחומרי פלסטיק כדי לאטום את החוטים. הבעיה היא שחומרים אלו אינם יכולים לעמוד בחום הקיצוני. הם נהיים שבירים ונהרסים. אנחנו עושים זאת בדרך אחרת. אנחנו משתמשים באטימות מתקדמות שעשויות מזכוכית או סיראמיק. זה מונע מהלחות לחדור לחוטים, אך חשוב יותר – זה מונע את התופעה שבה האוויר החם נכנס לתוך החוטים. צריך אטימה שתישאר גמישה בטמפרטורות של 200°C, אך שלא תאפשר לאוויר לעבור דרכה. אם האטימה נכנסת לכיווץ, המים יכולים לחדור. אם היא נמסה, החוטים ייגעו זה בזה. פשוט כל כך…
למה החומרים “זולים” נכשלים
רוב המחממים הזולים מתעלמים מחוק בסיסי של הפיזיקה: חומרים מתרחבים בקצבים שונים. צינור הקוורץ מתרחב מהר יותר מהחוטים המתכתיים כשהוא נחמם. במחממים זולים, זה יוצר פערים זעירים בין החוטים. אנחנו יוצרים אטימות שיכולות להתאים את עצמן לחומרים השונים. באמצעות חומרים תעשייתיים ואטימות חזקות, אנחנו מוודאים שהחוטים לא יינזקו או ייקרעו כשהמכשיר רוטט.
כמה דברים שצריך לזכור
הוספת אטימה מסוג IP55 אכן גורמת למחמם להיות גדול יותר. כמו כן, האטימה גורמת להצטברות של חום סביב החוטים. לכן, צריך להשאיר מקום לאוויר לעבור. אם אין זרימת אוויר, החוטים עלולים להינזק מהר מאוד. העצה שלי? השתמשו בחוטים עשויים PTFE או סיבי פייברגלס. זו הדרך הטובה ביותר למנוע את הרס המערכת כולה.