למה אנו מעריכים את החימומים שלנו בתנאי חום לח
אנו מייצרים נורות חימום באינפרא-אדום לשני מקומות שונים לחלוטין: חדרי אמבטיה ולולי עופות. לכאורה, שני המקומות האלו אינם דומים. אך בפועל? שניהם מהווים אתגר אמיתי עבור הרכיבים האלקטרוניים.
יש שם לחות גבוהה, שינויים חדים בטמפרטורה, והלחות פוגעת בכל דבר. אם האטמים אינם מושלמים, או אם יש סדק קטן בצינור הקוורץ, הכל נהרס.
הבעיה עם אדי המים
אדי מים ורכיבי חימום במתח גבוה אינם מתאימים זה לזה. דמיינו חדר אמבטיה עם אדים רבים – האדים מצליחים לחדור לכל סדק במעטפת הנורה. כשהלחות פוגעת ברכיב החם, נוצר “שוק תרמי”. זה קורה ברמה המיקרוסקופית.
כדי למנוע זאת, אנו משתמשים במבחני עמידות בתנאי חום לח. בעצם, אנו שם את הנורות בסביבה לחה מאוד, ומדליקים וכובים את החשמל שוב ושוב. אנו רוצים שהחיבורים החלשים או האטמים הפגומים יכשלו במעבדה שלנו, ולא בתקרה של הלקוח.
העניין נמצא באטמים
האתגר האמיתי נמצא במקום בו הזכוכית של הקוורץ נפגשת עם החלקים המתכתיים. מתכת וזכוכית מתרחבות בקצבים שונים כשהן נחממות. אם החיבורים אינם מושלמים, הלחות חודרת לתוך חלל הנורה וגורמת לחמצון מהיר של המתכת.
הבעיה היא שנורה יכולה לעבור את בדיקות האיכות הרגילות ולהיראות מושלמת. אך לאחר 100 שעות בתנאי חום לח, היא עלולה להיהרס. לכן אנו איננו סומכים על בדיקות רגילות. אנו מעריכים את כל הנורות במעבדה שלנו, כדי שהן יעמדו בתנאים האלו.
הקונפליקט
אי אפשר פשוט להפוך את כל הנורות לעמידות בפני מים, בלי שיהיה לכך מחיר. שימוש באטמים איכותיים גורם לנורה להיות גדולה יותר, וכן לכך שייווצר יותר חום בתוכה. זה עלול לפגוע בחוטים הפנימיים של הנורה. בסופו של דבר, נורה שאינה עמידה בפני מים עדיין זקוקה לאוורור כדי להישאר קרה.
אנו נותנים לכם את כל הנתונים הרלוונטיים לגבי המגבלות התרמיות של הנורות. כך תוכלו להיות בטוחים שהנורה אכן בטוחה לשימוש.